1שאלה פסק רב חננאל ורי"ף שאין נאמנות מועיל לגבי לקוחות הילכך אשה שבאה להוציא קרקע מלוקח שלקח או שמשכן לו בעלה בכח שטר נדוניתה צריכה שבועה.1שאלה ילמדנו רבינו ראובן שנתן מעות לשמעון להתעסק בהן בשטרות ובמשכנות וקבל עליו שאם יארע בו דבר המעכבו מלישבע שבועת השותפים שהוא מאמין מעכשיו לראובן בעל עסק בדיבורו כשני עדים כשרים שאירע הפסד באותו עסק וכל אשר יאמר בעיקר ממון זה שיהיה דיבורו קיים כשטר מקויים ועתה נפטר שמעון המתעסק והניח מעות בעין ביד לוי כשיעור חובו של ראובן ובא ראובן בשטר השותפות ולגבות מאותן המעות הנמצאים בעין ואומר שממונו באו וטוען שיש להאמינו בדבורו בלא שבועה על פי שטרו ומהיום שנה או יותר שלא יכלו היהודים להוציא חובותם מן הגוים וקודם שנפטר שמעון רצה להחזיר הממון לבעלים בשטרות שהיה לו אלא שלא נתפייס ראובן מאותו חשבון ומאותן שטרות שרצה שמעון ליתן לו ועל קצתם אמר שהיה מכיר בהן שלא נעשו ממונו ועתה טען מה שאמר שלא היה מפוייס ממקצתן לא להודות באחרים אלא שהיה מוכרח לקבלם בשבועתו של שמעון אלא אומר שכל מה שנתן לשמעון הוא עתה בעין שכבר נפדו השטרות.2תשובה יושבי על מדין הולכי על דרך אמת וענוה צדק חגורי חרב על ירך חרדת הדין הביא בלבבכם מורך על כי אמרו חכמים ז"ל שבועות ל מנין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר אחתכנו ויהא קולר תלוי בצואר העדים ת"ל מדבר שקר תרחק והנה ראיתם ידים מוכיחות ורגלים לדבר שאי אפשר להיות שאלו המעות היו מנכסיו על כן פרקתם העול מעל צואריכם להטילו עלי ואני אשיבכם הנראה בעיני על שני דרכים שאין בדברי ראובן כלום הדרך הא' אפי' שהאמינו שמעון עליו כשני עדים כשרים נאמנות אינה מועלת לגבי יורשים וראיה מכתובות פרק הכותב פ"ו דאמרינן התם כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול להשביעה אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים אחריה ברשותה נדר ושבועה אין לי על יורשיך ועל הבאים ברשותך אינו יכול להשביע לא אותה ולא יורשיה ולא הבאים ברשותה אבל יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה ובגמרא כתובות פ"ז רבו לשון החולקים על לשון שפטרה משבועה באיזה לשון יועיל ובאיזה לשון אינו מועיל עד דמסיק אמר רב נחמן אמר שמואל משום אבא שאול בן אימא מרים בין בלא נדר בין נקי נדר בין בלא שבועה בין נקי שבועה בין מנכסי בין מנכסי אילין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול בן אימא מרים אלמא אף על פי שהאמינה לגבות כתובתה בלא שבועה מנכסיו אין הנאמנות מועיל לגבי יורשים ואף לדברי ר"ח שכתב שנאמנות מועיל לגבי יורשים הני מילי היכא דנקיט מלוה שטרא בידיה ומחוייב שבועה מתקנת חכמים שאמרו הבא ליפרע וכו' וכיון שפטרו אביהם מאותה שבועה אין היתומים יכולין להשביעו אבל בנדון זה שאין לראובן תפיסת יד באותו ממון בהא ליכא מאן דפליג שאין התנאי מועיל לגבי יורשים והדרך השני שעל דברים הללו לא האמינו שמעון לראובן כלל כי קבל עליו שאם יארע דבר המעכבו מלישבע שבועת השותפים שיהיה ראובן נאמן על מה שהיה לו לשמעון לישבע לולי דבר המעכבו ושבועת השותפים הוא כמו ששנינו פרק כל הנשבעים מ"ה ואלו נשבעים שלא בטענה השותפים והאריסין והאפוטרופסים ואמרינן עלה בגמ' אטו בשופטני עסקינן הכי קאמר אלו נשבעין בלא טענת בריא אלא בטענת שמא ומפרש טעמא מאי שנא הני משום דמורו היתרא כלומר משום דטורח בשבילו מורה היתר לעצמו לעכב מממונו משום שכר טרחו הילכך צריך לישבע שלא עכב משלו כלום והיינו שבועת השותפים שמשביעו בטענת שמא אבל כל שאר טענות ותביעות שיש לו עליו אין חילוק בין שותף לאיניש דעלמא ואינו יכול להשביעו אלא בטענת בריא אם לא על ידי גלגול הילכך לא האמינו אלא בשבועת השותפים שהיתה מוטלת עליו אם היה טוען שאירע הפסד בממון ולא הרויח כל כך דהיינו בכלל שלא עכב משלו אלא כל מה שהרויח נתן לו חלקו ואם יארע דבר שלא יוכל לישבע שבועה זו כגון שהיה טוען שמעון טענת שמא אז יהיה ראובן נאמן בדיבורו אבל על טענה זו אף אם היה שמעון חי והיה טוען אלו שטרי חובות הן מממונך והיה אומר ראובן אינם מממוני כי נפרעו שטרי חובות והמעות הן ברשותך על דבר זה לא האמינו וכן מוכח גם בתוך דברי ראובן שאמר שהיה מוכרח לקבל החובות בשבועתו של שמעון הילכך נראה לי שלא האמינו כלל אלא שבועת השותפים אבל לומר שזה הממון המונח ביד לוי הוא מממון העסק לא מהימן אפי' בשבועה אלא נכסי בחזקת יתמי קיימי ואין להוציא מידם אלא בראיה ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.3ילמדנו רבינו מה שכתוב בענין האשה שקרעה השטרות אחר מיתת בעלה שהודתה שקרעה מחוייבת לפורען אפילו אם אין כאן עדים שיודעים שהיו ברשותה אי הוה הודאתה סגי בפני עדים אף על גב דלא אמר להו אתם עדי או אפי' אמר להו אתם עדי לא סגי עד דהוי הודאתה בבית דין ואם אינה רוצה להודות מעצמה בפני בית דין היוכלו היורשים להשביעה שאלו השטרות לא קרעתן לאחר מיתת אביהם שמתוך דברי הרמב"ם יראה שיוכלו להשביעה שכתב כל דבר שאם היה מודה בו מתחייב ממון גם אם יכפור בו יכול להשביעו ובכאן כיון שאם היתה מודה היתה מחוייבת ממון גם אם תכפור שהיא לא קרעה אלו השטרות לאחר מיתת אביהם יכלו להשביעה ואם תימצי לומר שלא יוכלו להשביעה אם יוכלו היורשים לבקש לבעלי חובות ולומר להם אתם הייתם חייבים לאבינו כך וכך מעות ושטרות ומעולם לא פרעתם לו ונודע לנו שאשתו קרעם אחרי מיתתו ונתנה אותם לכם תפרעו אותנו כי אף על פי שנקרעו השטרות לא נפטרתם מן הדין אם יודו מוטב ואם לא יודו אלא שיאמרו אנו פרענו או נתנה לנו השטרות על שם המלוה קרועים וכבר נפטרנו מן הדין אם יש להשביעם על זה אם לאו ואם יפטרו בשבועה הכל יבאר לנו היטב.4תשובה מה שנסתפק אי הוי הודאה בפני עדים היכא דלא אמר אתם עדי או לא דילמא אפילו אמר אתם עדי לא הוי הודאה עד שתודה בפני בית דין תשובה הוי הודאה בפני עדים אפי' לא א"ל אתם עדי דדוקא אדם שאמר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר הן אמרו חז"ל שיכול לומר משטה אני בך כל זמן שלא אמר אתם עדי לפי שכן דרך בני אדם כשתובעו אדם דבר שאינו חייב לו הוא מודה לדבריו כדי לדחותו מעליו כל זמן שלא אמר אתם עדי אבל אם טען אדם לחבירו שהזיקו והודה לו בפני עדים לא שייך הכא לומר משטה אני בך ובית דין נמי לא בעי כדאמרינן בפרק חזקת הבתים ל"א והיכא דאישתעי מאבראי ואתא לבי דינא וטען טוען וחוזר וטוען מאי טעמא עביד איניש דלא מגלה טענותיו אלא בבי דינא ופי' רשב"ם והני מילי טענה בעלמא אבל אם טען בפי' בפני עדים חוץ לבית דין אני חייב לפלוני הרי הודה ושוב אינו יכול לכפור בבית דין ואם אינה מודה יכולים היורשים להשביעה שלא החזירתם ללוין וגם הלוין עצמם לא נפטרו במה שהחזירה להם השטרות כיון שאם היו השטרות בידה לא נאמנים לומר פרועים הם גם הלוין לא נפטרו במה שהחזירה להם השטרות ואם טוענים האשה החזירה לנו השטרות קרועים אינה טענה אבל אם הם טוענים אנו ידענו ודאי שבעלה פטר ומחל לנו וצוה להחזיר לנו השטרות ישבעו שהוא כדבריהם ויפטרו נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.1וששאלת שטר כתובה שכתוב בה נאמנות עליו ועל יורשיו מי מהני אותו פטור נאמנות אפילו לאפטרופוס שנעשה בחיי בעלה וששאלת לדברי הרי"ף שכתב דאבא שאול לא פליג אמתניתין ומודה הוא היכא שכתב בפי' נדר ושבועה אין לי וליורשי עליך וכו' יורשים אין משביעין אותה כסתמא דמתניתין ולא קאמר אבא שאול אלא דכתב לה נקי נדר נקי שבועה דע כי דברי רי"ף אינם מחוורים בעיני דהא במסקנא דהך שמעתתא מוקי ר"ש דאמר כל זמן שתובעת כתובתה יורשים משביעים אותה כאבא שאול ור"ש אמילתיה דתנא קמא קאי דקתני נדר ושבועה אין לי וליורשי עליך וכו' וקאמר יורשין משביעין אותה אלמא דאבא שאול פליג אמתניתין ואין מועיל הנאמנות ולדבריך שתרצה לומר כרי"ף ומועיל נאמנות פשיטא דאינו מועיל לאפוטרופסות של אחר מיתת בעלה ומשנה שלמה היא הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופ' אין היורשים משביעין אותה ואם נעשית אפוטרופיא היורשין משביעין אותה על העתיד לבא ואין משביעין אותה לשעבר.1וששאלת אם אין מועיל הנאמנות על האפטרופוס של אחר מיתת בעלה ומתה האלמנה בלא שבועה מי אמרינן בכי האי גוונא אין אדם מוריש שבועה לבניו כי הממון שהיתה אמם ראויה לגבות מנכסי בעלה היה לה לגבות בלא שבועה ושבועת אפוטרופוס שנעשית לאחר מיתת בעלה מילתא אחריתי היא ולא היה לה לגבות שום ממון בשבועה זו הא דאמרינן היכא דמית לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו שאינו יכול לגבות אלא בשבועה אבל אם פטר הלוה את המלוה משבועה ממנו ומיורשיו גובין בני המלוה מיורשי הלוה אף אם המלוה נתחייב ללוה שבועה על עסק תביעה אחרת.1עוד ילמדנו ראובן שיש לו שטר חוב על שמעון במנה בנאמנות לו ולבאים מכחו וראובן איננו פה ובא לוי מכח שטר זה לתבוע לשמעון ושמעון משיב פרעתי ליהודה אח ראובן חמישים זהובים משטר זה בשביל ראובן ורצה להשביע יהודה על ככה וכאשר ראה יהודה זה כדי ליפטר מן השבועה הלך והביא הרשאה מראובן לתבוע ממנו זה השטר שהיה ביד לוי ובא מכח נאמנות על השטר לגבותו בלא שבועה במקום ראובן ושמעון משיב כבר נתחייבת לי שבועה כשתבעני לוי בשטר זה ועתה הורני אם תועיל הנאמנות גם לענין זה שלא יהיה נאמן לומר ליהודה פרעתיך בשביל ראובן כאלו היה אומר לראובן פרעתי שטר זה שוב תבע שמעון יהודה לדין ואומר לו תן לי חמשים זהובים שנתתי לך או השבע שלא נתתי לך ואומר שכך אמר כשנתן לו הנה חמשים זהובים תקח אותם ויהודה השיב לא נתת לי כלום ואם תרצה שאשבע באר דבריך באיזה ענין נתת לי ועל מה הוא ושמעון אינו רוצה לברר והביא עד אחד שהודה בפניו שקבל חמשים זהובים הודיעני אם יש שום שבועה על יהודה במה שכופר כי אף אם יודה לדבריו נראה שזה הלשון שאמר לו הוא לשון מתנה ולא דמי למנה לי בידך ואם יש כאן שבועה אם שמעון צריך לברר דבריו תודיעני כל הצדדין למען יצא הדין לאמתו כי קרוב הדבר שהוא דין מרומה כי כאשר יהודה בא בהרשאה ליפטר מן השבועה סבב העני טענה אחרת אולי יוכל להשביעו כסבור היה שיפטר בכך מן השבועה.2תשובה תוכן הדברים לא יכולתי להבין אם היה טוען שמעון על יהודה נתתי לך חמשים זהובים לראובן בחוב שאני חייב לו וראובן הוציא שטר נאמנות על שטר נאמנות יגבה ממנו מנה כי הוא אומר שיהודה לא נתן לו כלום בשביל שמעון על כל פנים צריך יהודה לישבע ששמעון לא נתנם לו כלום או שנתנם לראובן במצות שמעון ושטר נאמנות שביד ראובן אינו מועיל ליהודה לפטרו משבועה ואם טען שמעון פרעתי לך חמשים זהובים בשביל ראובן אפילו הודה יהודה וגם ראובן פטור יהודה וראובן יגבה ממנו דמצי למימר סיטראי נינהו והלשון שטען על יהודה הנה חמשים זהובים תקח אותם על לשון זה אין לחייבו שבועה דלמא במתנה הוא לומר ואם לא יבאר לשם מה נתנם לו אין להטיל שבועה על יהודה כי שבועת היסת תקנת חכמים היא ולא ישביענה אלא בטענה מבוררת שוב שאלתנו שנית כי נסתפקנו בשבועה והשיב לי דאית עדיין איני מבין כאן שום שאלה שיהיה ראוי להסתפק בה ראובן וכל הבאים בהרשאתו גובין משמעון בלא שבועה כל זמן שטוען פרעתי לראובן או לשלוחו שבא בהרשאתו אבל אם טוען שמעון על יהודה נתתי לך חמשים זהובים להוליכם לראובן בחוב שאני חייב לו אבל אתה באת אלי בשליחות ראובן שאתן לך חמשים זהובים מחוב שהייתי חייב לו ונתתים לך על כל פנים צריך יהודה לישבע שלא נתנם שמעון או שהוליכם לראובן או בשליחות ראובן קבלם ואין הרשאת ראובן מועלת לו ליפטר משבועה.1עוד ילמדני על ראובן שנתן מעות לשמעון להתעסק וקבל עליו שאם יארע בו דבר המעכבו מלישבע שבועת השותפין שיהא ראובן נאמן בדיבורו כשני עדים כשרים שלא אירע הפסד באותו ממון והוא וכל הבאים מכחו יהו נאמנים עליו ועל כל הבאים מכחו והלך שמעון ומכר שדהו ללוי ולוי ליהודה ויהודה לגד ובא ראובן לגבות שעבודו מגד בלא שבועה בשטר נאמנות של אבי אביו עוד טוען שאין לו לפרע בלא שבועה כדין הבא לפרע מנכסים משועבדים ואין אדם מוריש שבועה לבניו ועתה יורני אם יועיל נאמנות לגבי לקוחות ר"ח ז"ל כתב יש מי שאומר שאם פטרה מן השבועה בפירוש גובה מן היתומים ומן המשועבדים בלא שבועה דתנן פרק הכותב כתובות דף פ"ו כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותך אין משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה וגרסינן בתוספתא אלו הן הבאים ברשותה כל שמכרה או נתנה במתנה ויש אומרים האב אינו יכול להפקיע שבועת הלקוחות ומעשים בכל יום דאין נפרעין מן המשועבדים אפילו יש בהם נאמנות אלא בשבועה ומן היתומים בלא שבועה עכ"ל וכן כתב בעל העיטור אף על גב דלגבי יתומים מהני נאמנות לגבי לקוחות לא מהני דטעמא דנכסים משועבדים משום דחיישינן לקנוניא ואפי' אתני בפירוש על הלקוחות לא מהני תנאה לחוב לאחריני ואיכא שטר קלא אית ליה ולקוחות הפסידו אנפשייהו ומדאמר ר"ח ז"ל דנאמנות לא מהניא בנכסים משועבדים כותיה עבדינן ע"כ והנה פסקת בשכבר שלא תועיל הנאמנות אפילו לגבי יתומים אף כי בן הבן לא יוכל לטעון טענה ודאית כאלו הוא היה קיים ואם כן אם היה המלוה קיים היה צריך לישבע ואם נאמן אין אדם מוריש שבועה לבניו הרי הוא פטור מן היורש אף מפלגא דמלוה.2תשובה יראה לי סברא נכונה דנאמנות לא תועיל לגבי לקוחות הילכך אם היה שטר חוב ממש אז היה הדין כך אם מת ראובן קודם שמכר שמעון שדהו היו היורשים נשבעין שבועת היורשים וגובין מן הלקוחות אבל אם מכר שמעון שדהו ואחר כן מת ראובן כבר נתחייב ללקוחות שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו והאי שטר כיס הוא על פלגא דמלוה מצו יורשים לישבע אם מת ראובן קודם שמכר אבל לא חלק דפקדון כדאיתא בב"ב בהמוכר את הבית ע’ שטר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה מחצה פי' חלק מחצה מלוה אבל חלק פקדון טענינן ליתמי חזרתי במגו דנאנסו הכא נמי טענינן ללקוחות להחזיק מה שבידם אפי' לגבי יתמי.1שטר שכתוב בו נאמנות שהאמין הלוה למלוה ואת יורשיו עליו ומת המלוה יורשי המלוה גובין את חוב אביהם בלא שבועה כיון שהאמין גם את יורשי המלוה עליו ואינן צריכין לישבע שבועת יורשים שלא פקדנו אבא דמשבועה זו פטרם דאין שבועה מוטלת על היורשין אלא שבועה שלא פקדנו אבא ומאותה שבועה פטרם אבל אם לא האמין כי אם את המלוה ולא את היורשים אז צריכין היורשים לישבע שבועת יורשים שלא פקדנו אבא ודבר זה פשוט הוא.1שאלה ראובן הלוה לשמעון בשטר וכתוב בו נאמנות ומת שמעון והוריש קרקע לבנו ובנו מכרו ללוי ובא ראובן לגבות מלוי מכח שטרו בלא שבועה וטוען הלוקח שאין נאמנות מועיל לגבי דידיה ואפילו את"ל דמהני דוקא לענין הקרן אבל לענין שחד והוצאה שראובן בא להוציא שאומר שהוציא עליו וכתוב בשטרו ליקח כל ההוצאה אומר הלוקח שאינו נאמן אפילו בשבועה א"כ עד שיברר בעדים כמה הוציא.2תשובה הוו יודעין כי ר"ח ורי"ף והרמב"ם הסכימו כלם שאין נאמנות מועיל לגבי לקוחות בין שקדם הנאמנות ללוקח ובין שקדם הלוקח לנאמנות והראב"ד והרמ"ה חלקו בין קדם הלוקח ובין קדם הנאמנות וכיון שהפליגו בה רבוותא לא מפקינן ממונא עד שישבע המלוה ומיהו אם מת המלוה היורשים היו גובים בשבועת היורשין שלא פקדנו אבא ששטר זה פרוע וכגון זה אמרינן הבו דלא לוסיף עלה כיון דשבועה זו אינה אלא משום חשש רמאות ולענין ההוצאה והשחד כל תנאי שבממון קיים ומועיל הנאמנות לענין ההוצאה והשחד כמו שמועיל לענין גוף הממון הכתוב בשטר ולענין המטבע שכתוב בשטר מסכום עשרה פשוטין כל זהוב ובשעת ההלואה היו עשרה קורנאדוש בזהוב וטוען הלוה כיון דלענין הנסכא היו שוין קורנאדוש בזמן ההלואה כמו נוביניש עתה שאין לו לתת אלא נוביניש סכום השטר והמלוה טוען שיש לו ליתן כל סכום השטר מקורנאדוש הדין עמו כי המטבע שהיה יוצא בשעת ההלואה מאותו המטבע יפרע לו עתה אם באותה שעה היו יוצאין קורנאדוש גם עתה יפרע לו קורנאדוש כי למה יפרע לו פחות ממה שהלוהו ואין כאן שינוי מטבע כי גם עכשיו יוצאים הקורנאדוש בהוצאה אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.1ששאלת שטר שיש בו נאמנות גמורה ומת הלוה ויורשי הלוה מוציאין כתב ידו של המלוה שקבל מן הלוה סכום מעות ביום פלוני וסכום מעות ביום פלוני ולאותו הסכום שהראו בבית דין לא נשאר השטר אלא במאה זהובים וטוען המלוה שטר נאמנות יש לי על אביכם ואני נאמן בדיבורי ואני אומר שנשאר מן השטר מאתים זהובים והפתקאות שבידכם הם של עסק אחר בגבייה אחרת שחכר ממני ונתתי לו פתקאות על אותו פרעון ואינן נכנסין בחשבון שטר זה.2תשובה מה שכותבין נאמנות בשטר הוא מועיל לענין זה שלא יוכל הלוה להשביע המלוה שלא נפרע שטרו אבל אינו מועילו כנגד עדים המעידים שהשטר הוא פרוע דנהי דהימניה טפי מנפשיה טפי מעדים לא האמינוהו וכן בהודאת בעל דין כמאה עדים דמי אלו היו עדים מעידים שפרע לו כך וכך מעות והלוה אומר אותו ממון היה מדמי השטר שיש לך עלי והמלוה אומר לא כי אלא מלוה על פה היה לי עליך אותו פרעת והשטר עדיין קיים לא מהימן מלוה כדאמרינן בכתובות פרק הכותב פה אבימי בריה דר' אבהו הוו מסקי ביה זוזי בי חוזאי שדרינהו ביד חמא בריה דרבא אזל פרעינהו אמר להו הבו לי שטרא אמרו ליה סטראי נינהו אתא לקמיה דרבי אבהו אמר ליה אית לך סהדי דפרעתינהו אמר ליה לא אמר ליה מגו דיכול למימר לא היו דברים מעולם יכול למימר סטראי נינהו אלמא אם היה לו עדים שקבל המעות השטר היה פרוע ואינו יכול לומר מלוה אחרת היתה וכן בנדון זה כתב ידו מעידו שקבל ממנו הממון והשטר פרוע ושטר שיש בו נאמנות אינו גובה מיתומים קטנים כי אולי כשיהיו גדולים ימצאו שובר או עידי פרעון ושטר שכתוב בו נאמנות גמורה אינו מועיל כנגד עדים כל זמן שלא פירש בשטר שנאמן יותר משני עדים.
